בן ראובן וחוה. נולד ביום כ"ח בשבט תשט"ו (20.2.1955) בעכו - כתאום לאחותו רחל. גדלו, שיחקו, חלו, דאגו זה לזו ופונקו - תמיד יחד. למדו ביחד בבית-הספר היסודי 'ביאליק' שבעכו וישבו על ספסל אחד. על כל נסיון להפריד ביניהם בבית-הספר - התקוממו והביאו את אמם. אבל, כאשר הגיעה העת ללמוד בבית-הספר התיכון, החליטו ללכת בדרכים נפרדות: אחותו נשארה בעכו ואריה יצא לנהריה, ללמוד בבית-הספר המקצועי 'עמל', במגמה של מסגרות-מכנית.

אריה היה חניך בתנועת 'הנוער העובד והלומד'. בין ענפי הספורט "התמכר" לרכיבה על סוסים. היה חבר במועדון לרכיבה בתחנת- הניסיונות שליד עכו. שעות רבות בילה להנאתו באותה חוה, טיפל בנאמנות בסוסים, בהאכלתם ועסק בהדרכת רוכבים. בכלל היתה לאריה חולשה לבעלי- חיים. לא פעם אסף כלב עזוב ברחוב והאכיל אותו. גם קופה היתה לו ידידה, לה הקדיש תשומת-לב רבה.

שלוש שנים למד אריה בבית-הספר המקצועי והתכונן לגיוסו לצה"ל. הדרך היתה ברורה לפניו: הוא ביקש להתנדב לחיל-הצנחנים. כאשר נקבע לו פרופיל בריאותי נמוך במקצת, נלחם להעלות את הפרופיל. מכל-מקום, לא נחסם לפניו השער אל מחנה הצנחנים, והוא חבש בשמחה ובגאוה את הכומתה האדומה. הוא עמד בתרגילים המפרכים של הטירונות, ובגמר הקורס לצניחה הורשה לענוד את כנפי-הצנחן. סיים קורס-מ"כים כחניך מצטיין והועלה לדרגת רב"ט. במלחמת יום-הכיפורים חצה עם יחידתו את התעלה ונלחם בסביבות איסמעליה. אחרי-כן התמקם בק"מ ה-101.

בתרגיל-אימונים ברמת-הגולן, ביום כ"ג באלול תשל"ד (10.9.1974), כשנה ורבע לאחר התגייסותו, נפל במילוי תפקידו. אחותו התאומה שירתה אז אף היא בצה"ל, בסיני הרחוק. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבנהריה. השאיר אחריו הורים ואחות.